קיבוץ ארז, כמו רבים מהקיבוצים בעוטף עזה, חווה טלטלה עצומה בעקבות מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר 2023. המתקפה, שהותירה חותם טראומטי על הקהילה הקטנה, הביאה את רוב תושביה להחלטה הקשה להתפנות מבתיהם. רבים מהם נמצאו באי-ודאות מוחלטת, ובסופו של דבר הועברו לקריית גת, שם הם ניסו לבנות מחדש את שגרת חייהם בתוך העיר החדשה והזרה.
קריית גת, עם הנוף העירוני והבניינים הגבוהים שלה, הייתה שינוי דרמטי עבור חברי הקיבוץ שהיו רגילים לחיים בקהילה כפרית, מוקפת ירק ושדות פתוחים. המעבר לדירות החדשות בקריית גת, שהותקנו במיוחד עבורם, לווה בתחושות מורכבות של אובדן ובנייה מחדש. הדירות הותאמו לצרכיהם של המפונים עם נגיעות אישיות כמו תמונות נוף מהקיבוץ ומצרכים בסיסיים במקרר. אך למרות ההשתדלות הרבה, התחושה הייתה של זרות ושייכות חלקית בלבד.
בתוך כל זה, חברי הקיבוץ נאלצו להתמודד לא רק עם שינוי גיאוגרפי, אלא גם עם שינוי נפשי ותרבותי. הקרבה האינטנסיבית לחיים עירוניים, חוסר הירוק והקרבה לטבע, והצורך לחיות בבניינים רבי קומות – כל אלה היו זרים לחלוטין לתושבי הקיבוץ שהיו רגילים לחיות בחיק הטבע.
ב-15 באוגוסט 2024, קיבוץ ארז חזר הביתה. ההחלטה של הממשלה לאפשר את החזרה לקיבוץ הייתה נקודת אור עבור חלק מהמפונים, אך לא עבור כולם. חלק מהתושבים עדיין חששו לחזור למקום שהיווה זירה לאלימות כה קשה. עבור רבים מהם, הבית הוא לא רק המקום הפיזי אלא גם תחושת הביטחון והשייכות – תחושות שנפגעו בצורה קשה באותו יום נורא.
המפונים נאלצו להתמודד עם השאלה הקשה – האם הקיבוץ שלהם יוכל לשוב ולהיות הבית שהכירו, או שמא הם יצטרכו לבנות חיים חדשים במקום אחר? ישנם אלה שכבר חזרו לעבוד בשדות ובמבנים שנותרו, מנסים להשיב לעצמם את שגרת יומם, אחרים עדיין מתחבטים בשאלה אם לחזור.
חזרת המפונים לקיבוץ ארז היא סיפור של עמידה איתנה, תקווה וכאב, המראה את החוזק ואת הפגיעות של הקהילה הישראלית ברגעים של משבר. התמודדות עם האובדן, יחד עם הרצון לשוב ולהיבנות מחדש, היא עדות לרוח האדם, אך גם תזכורת לכך שהשיבה הביתה היא תהליך מורכב, לעיתים ארוך וכואב, שבו הצלקות הרגשיות עשויות להימשך זמן רב לאחר שהאבק שקע.
הסיפור של קיבוץ ארז הוא חלק מהתמונה הרחבה יותר של החיים באזורי הספר של ישראל, שם חיים בין שגרה לפחד, בין מלחמה לשלום, תמיד נמצאים בתווך שבין האיום המתמיד לבין הרצון לחיים נורמליים.
