בני האדם מתוכנתים להימנע מכאב. כשכואב לנו, אנחנו לומדים מה הדבר שהכאיב לנו, ומיד מסמנים אותו כמשהו מסוכן, משהו שלילי, משהו שאנו רוצים להתרחק ממנו, בין היתר על ידי יצירת מחסום פסיכולוגי בצורת פחד. הביקור אצל רופא השיניים הוא משהו שכזה, ואולי זה מתחיל לענות לכם על השאלה מהי דנטופוביה?

כשמדברים על דנטופוביה מדברים על הלחם של שתי מילים:

1. דנטו – מהמילה דנטלי, או בעברית רפואת שיניים (Dentistry)
2. פוביה – מצב נפשי של פחד וחרדה מדבר מה (במקרה זה מרפואת שיניים, ומהביקור אצל רופא השיניים)

לכולנו, או לפחות לרובנו, ישנו חשש מסוים מרופא השיניים. אצל מרבית האוכלוסייה מדובר בחשש קל שלא יעמוד בדרכם במידה והם צריכים להגיע לביקורת שנתית או לבצע טיפול זה או אחר. מן הצד השני של הסקאלה תמצאו את אלו הסובלים מדנטופוביה חריפה, אשר עצם המחשבה על פגישה עם רופא השיניים, או אפילו כניסה למרפאת שיניים כמלווים עלולה לעורר בהם התקף חרדה איום, פחד עז, אשר אינו ממקור הגיוני.

אתם מבינים מהי דנטופיביה?

בעוד שאינטלקטואלית ניתן לתפוס את הרעיון של הדנטופוביה, מה מניע אותה, וכיצד היא נכנסת לפעולה, הרי שבפועל מרבית האנשים לא לגמרי מבינים את עומק הבעיה. טיפולי שיניים הם משהו חשוב בצורה שקשה לתאר. ישנו קשר ישיר בין הבריאות הכללית שלנו, בדגש על בריאות הלב (אך לא רק) לבין בריאות השיניים והחניכיים שלנו.

גם הביטחון העצמי שלנו תלוי לא מעט באיכות השיניים, שלנו, כאשר כאן מדובר באספקט האסתטי (בין היתר). שיניים עקומות, צהובות מאוד, מוכתמות, שבורות וכיו"ב מובילות בין היתר לירידה בביטחון שלנו בחיוך שלנו. מצבים דנטליים שונים מובילים אנשים רבים להסתתר מהחברה, לא לחייך, ובעצם להימנע מיצירת קשרים חברתיים בריאים, עד כדי הימנעות מזוגיות.

מעבר לכך, הרי שאיכות החיים שלנו תלויה כמעט לגמרי באיכות השיניים שלנו. שיניים שבורות, רקובות וכואבות מונעות מאיתנו פעמים רבות את היכולת לאכול אוכל מוצק. כאב שיניים נחשב מהכאבים הפיזיים הקשים ביותר שיכול לחוות האדם, וכאן לא מדובר בכאבים שנובעים מהטיפול, אלא מהמצבים הבריאותיים עצמם. כאב שכזה מונע שינה, ויכול לטפס עד לעוצמה שכמעט מוציאה אנשים מדעתם.

הגורמים לדנטופוביה –

אי אפשר להגיד כי בעיה זו נפתרה עד תום. עולם הרפואה, כולל הרפואה הנפשית והרגשית נמצאים תמיד בהתפתחות, וטוב שכך. ועדיין ישנן מספר השערות לגבי המקור של התופעה. מן הסתם, הנטייה המובנת ביותר לפיתוח דנטופוביה היא טראומה קודמת, אירוע קשה במיוחד או כואב עד מאוד אצל רופא השיניים, אירוע שנצרב בתודעה כשלילי עד כדי חרדה.

בנוסף משערים כיום כי טיפולים שנעשו בכפייה, כמו במקרים של ילדים שמסרבים לקבל טיפול (בין היתר כבר עם דנטופוביה) בין אם כואבים ובין אם לא, יצרו גם הם השפעה גדולה על המטופלים אשר כעת חוששים עד עמקי נשמתם מהטיפול ההכרחי.